התוכן הוא המלך

הגוף כמקום של תמיכה ריפוי והחלמה

מאמר העוסק ב ריפוי והחלמה מאת : אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית

טיפול גוף נפש עם פסיכותרפיה גופנית, החוויה הסומטית SE

("גופנו הוא הלא-מודע, ואי אפשר לרפא אותו בשיחה בלבד" (קאנדיס פרט1997)

דנה הגיעה אלי לטיפול בשיטת הפסיכותרפיה גופנית.
היא סיפרה שהיא מרגישה תקועה, אינה יוזמת דברים חדשים, החיים מזמנים לה דברים אך היא פוחדת ליישם, מרגישה חוסר ערך וחוסר בטחון.
סיימה מערכת יחסים בה איבדה את עצמה בקשר וזהו דפוס שהיא מכירה.
קושי להציב גבולות, מצב של בלבול, תחושה של כיווץ בעיקר מול בעלי סמכות.
הנושא של פגיעה מינית בילדות עלה כבר בתחילת הטיפול ועימו הבלבול שקשור לגוף ולמגע.
על פי החוזה הטיפולי שסכמנו לא יהיה מגע בטיפול.
העבודה תהיה עם הגוף בהתמקדות בתחושות הגופניות ובתרגילי תנועה.
תהיה עבודה עם גבולות הגוף שנפגעו ושיקום המקום של יחסי אמון, האפשרות ללמוד לסמוך.
אפשרות למגע בטוח ומכבד בהקשבה לגבולות המטופלת, תמיד ברשות ורק בהתאמה למה שמתאים למטופלת על פי קצב התקדמות התהליך הטיפולי.

בטיפול בפסיכותרפיה גופנית נספר את הסיפור במפגש הטיפולי אולם המיקוד

בפגישה אינו רק באמצעות המילים, השיחה והפרשנות כפי שזה נעשה בטיפול פסיכולוגי.
הקשר בין המטפל והמטופל חשוב בפסיכותרפיה הגופנית.
המטפל מתבונן ועובד גם עם מה שמתרחש ברובד הגופני.
כלומר לא רק יושבים על כורסא אלא בחדר נוסף גם מזרן, כריות וחלל המאפשר תנועה.
במקרה של דנה עבדתי איתה בשיחה ובתרגילי תנועה על חיזוק תחושת הגבולות שלה מול העולם ובתוך עצמה.
חיבור לתחושה הפנימית של מקום בטוח ושחרור תחושות של מתח פחד וחוסר בטחון עם התמקדות בתחושות הגופניות לפי שיטת החוויה הסומטית של דר' פיטר לוין בשילוב טכניקות מהפסיכותרפיה הגופנית.

בעבודה זאת ניתן היה לגלות ביחד את הקושי שלה ולעבוד איתה בכל השדות כדי להבין איפה נוח לה והיכן היא חזקה ובטוחה ואיפה חשוב לה להתארגן כדי ליזום ולא להיתקע.
כמובן שלעבודה הגופנית נילווה הספור הטיפולי והמשמעות היא שעושה את החיבור, זו תחושה מדוייקת של 'מצאתי את החלק של הפאזל שהיה כל כך חסר'.

למאמר מקצועי בנושא שיטת החוויה הסומטית לחצו פה

הסיפור של הגוף לפעמים יותר מוחשי מכל סיפור מילולי אחר ב ריפוי והחלמה

ולמטפל יש את הידע והיכולת לשקף למטופל, לבקש ממנו לעשות תנועה מסוימת וביחד להבין ולהרגיש מה אצור שם, או מה רוצה להשתחרר מהמקום הזה.
המילים כמובן חשובות אולם לפעמים מונעות מלגעת במקומות שרק הגוף זוכר.

בפסיכותרפיה גופנית הגוף הופך להיות חלק מהטיפול.
הנוכחות של המטפל והמטופל בחדר משתנה כי גם הגוף של המטפל נוכח ושמים אליו לב. יש גם מגע בטיפול שמטרתו
לקרקע את המטופל או לעורר מקום עם הרבה רגש , ישנן התנסויות בנשימה לאזורי גוף מתוך הבנה
שכל איזור מייצג משהו בסיפור שלנו. יש משהו ישיר יותר בתהליך כי הגוף מגיב באופן מיידי ומתארגן סביב הטראומה או הבעיה
לכן לעיתים דווקא היכולת של המטפל בפסיכותרפיה גופנית לגשת לאזור הגופני ולהכיל את הרגש שנמצא שם משחררת את מה שנדחס ואחר כך המילים זורמות ביחס ישר למה שקורה.

פסיכותרפיה גופנית היא אחד מפיתוחי השיטה הפסיכואנליטית שיוסדה על ידי זיגמונד פרויד.
אבי הפסיכותרפיה הגופנית היה וילהלם רייך שהיה תלמידו של פרויד.
בחקירתו את השיטה הפסיכואנליטית, גילה רייך (1933) שבזמן טיפול וורבאלי, במקביל לתהליכים נפשיים, ישנה גם התרחשות גופנית.
הוא חקר ומצא את הקשר בין תהליכים רגשיים לגופניים וטבע את הביטוי 'שריון גוף', המצביע על כך שרגשות מודחקים מתהווים למתח בשרירים וברקמות הגוף.
תובנה זו הובילה את רייך לשלב בטיפוליו מגע ועיסוי תוך שימוש בהתבוננות גוף והתייחסות למעורבותו בתהליך הטיפולי.
תוך התנסות בכלים אלו, מצא רייך קשר בסיסי עמוק בין תהליכים רגשיים וגופניים.
מסקנתו הייתה שרגשות מודחקים, טראומות וזיכרונות של חוויות שחווינו, נצרבים בנו ובאים לידי ביטוי בגוף ואף מתפתחים לבעיות פסיכוסומאטיות ומחלות למיניהן.

פסיכותרפיה גופנית מבוססת על ההבנה שאין גוף האדם חי ללא נפש

על כן כאשר אנו ניגשים לגוף האדם אנו ניגשים גם לנפשו.
מכאן, שכאשר אנו רוצים לטפל בנפשו של אדם, עלינו לקחת בחשבון גם את גופו – הנושא ומשקף גם הוא את הקושי של ההתמודדות הרגשית-נפשית.
על פי הפסיכותרפיה הגופנית, המושג גוף-נפש מייצג מכלול שלא ניתן לפצלו, ולכן אינו ניתן להפרדה של שפה גופנית בלבד או שפה נפשית בלבד.

המאפיין הראשון של הפסיכותרפיה הגופנית הוא שימוש בטכניקות שונות המערבות את הגוף, באמצעותן ניתן לחזק
הן את הקשר בין המטופל לעצמו, והן את הדיאלוג המתקיים בין המטפל למטופל. בטיפול עצמו יילקחו בחשבון  גם החלקים הלא מילוליים שמביא איתו המטופל.
הגוף למעשה מתפקד כמראה של הרגשות, המחשבות והתחושות הנוכחים יחדיו

כשפרויד, אבי הפסיכואנליזה החל את עבודתו על היסטריה, הוא הבחין כי למגע או לעיסוי שניתנו למטופלים שסבלו מתסמינים גופניים שונים, היתה השפעה חיובית.
באותה תקופה הוא היה נוהג ללטף את המצח או את הצוואר של מטופלותיו, או להחזיק את ראשן בין ידיו, על מנת לסייע בידן להשיב על שאלות שעליהן התקשו לענות.
כאשר פיתח פרויד את חשיבתו על תהליכי העברה הוא זנח את הטכניקות הללו, והורה לתלמידיו להימנע ממגע גופני.
פרויד האמין כי האני הוא "ראשית כל אני גופני": מרגע היוולדו חווה האדם את העולם קודם כל דרך תחושות הגוף והחושים.

איך תהליך עובד?

תהליך ההתמקדות של יוג'ין ג'נדלין והיכולת לשהות בנוכחות עם התחושה המורגשת של נושא, של מצב, מובילים להיפתחות התחושה וללמידה מתוכה על עצמנו, באופן טבעי, ספונטני וללא מאמץ. השינוי המורגש הוא מעין אישור פנימי של הגוף. ההתמקדות מפנה את תשומת הלב פנימה, לפיתוח התחושה המורגשת, תחושה גופנית הווייתית שדרכה אנו חווים את חיינו. בעזרת האטת זרימת התחושות וההתמקדות פנימה, המטופל מצליח לחלץ את המשמעות הסובייקטיבית של תבניותיו הגופניות, הקוגניטיביות והרגשיות וליצור בה שינוי.

ויניקוט, כמו ג'נדלין, נותן מקום מרכזי לחוויה, להתנסות בייחוד לחוויה הגופנית, שכן החוויה הספונטנית, הקשורה לעצמי האמיתי, נובעת "מהחיות של רקמות הגוף ומפעולת תפקודי הגוף" (ויניקוט, 1971). ויניקוט חוזר ומדגיש את הבעייתיות שבהישענות יתר על חשיבה המנותקת מהגוף, בגיוס כוחות אינטלקטואליים שנמצאים בדיסוציאציה חריפה מדי מהקיום הפסיכו-סומטי.
לדידו, ההישג ההתפתחותי הוא תהליך שנקרא "פרסונליזציה", כלומר תהליך שבו מתוך מצב של חוסר אינטגרציה התינוק ממקם את הנפש בגוף.
בכל הגוף, ולא רק בשכל.
תהליך זה איננו מובן מאליו והוא מותנה בנוכחותה המותאמת של אם טובה דיה.
גם אם תינוק מגיע להישג זה בינקות, הוא עלול לאבדו כבוגר ולחוות עוצמות שונות של דה-פרסונליזציה וניכור מגופו.
ניכור כזה קיים בצורה קשה במצבים של עצמי כוזב, אך ניתן לפגוש בנתקים כאלה, בעוצמה זו או אחרת, כמעט אצל כל מטופל.

בניגוד לגישת הטיפול הקלאסית אשר שללה מכל וכל מגע בין המטופל למטפל

פסיכותרפיה גופנית כוללת בחלק מן המקרים מגע אשר נתפס כבעל חשיבות רבה לתהליך הטיפולי.
המגע הוא אמצעי משותף לשיטת הפסיכותרפיה הגופנית ולשיטות עבודת גוף שונות, אך אופן השימוש בו שונה בכל אחת מן הגישות.

ריפוי והחלמה
ריפוי וחלמה

בפסיכותרפיה גופנית, על אף חשיבותו, המגע אינו הכרחי. כאשר הוא מתקיים, לרוב המגע הוא תוצאה של הדיאלוג הטיפולי, כחלק מהקשר הטיפולי שנרקם, תוך שימת דגש על הקשבה לצורכי המטופל.
המגע בטיפול שונה מטפיחה על שכם או לחיצת יד, הוא משמש כמתווך לקשר בין המטופל לעצמו ובין המטופל למטפל במרחב הטיפולי.
בשני המישורים, המגע הינו ערוץ להנכחת הקשר וחקירתו. הוא יכול להיות מנחם ומכיל, משחרר או מכווץ או להכיל כל ביטוי אחר, הנועד להעמיק
את החיבור עם תחושות, רגשות, זיכרונות ודימויים שנמצאים במודע, בסמוך אל המודע או שאינם מודעים כלל.
גם אם מגע לא יתרחש בטיפול, תהיה התייחסות לחוויה הגופנית של המטופל, אולי רק על ידי הפניית תשומת ליבו לכך, כראי למצב רגשי ו/או פיזי של המטופל ברגע נתון.
כך, הפסיכותרפיה הגופנית משלבת עקרונות מהטיפול הוורבאלי הקלאסי עם טכניקות עבודה גופניות למיניהן כגון מדיטציה, דמיון מודרך, תנועה ויצירה, מגע ועיסוי, נשימה וקול.

שיטת החוויה הסומטית של פיטר לוין

 

שיטת טיפול הטראומה הסומטי של בבט רוטשילד נשענות על מחקרים במערכת העצבים.

פיטר לוין טען שגם לבני האדם בדומה לבעלי החיים, יכולות פיזיולוגיות לניטור ולויסות טראומה, אך איבדנו את הנגישות הספונטנית לכוחות ריפוי אלו.
זאת בדיוק מנסה שיטת החוויה הסומטית להחזיר על ידי שימוש בטכניקות שונות המיועדות לזהות טעינה גופנית של מערכת העצבים, ולאפשר את פריקתה ללא הצפה עצבית או רגשית.
הטיפול משלב גם חינוך פסיכולוגי להבנת המנגנונים הגופניים-נפשיים להתמודדות עם טראומה.
החינוך הוא כלי לנרמול ולוויסות העוררות המישנית הנובעת מהבושה והאשמה העשויים להתלוות לטראומה.
בעזרת העלאת המודעות הגופנית לזיהוי עוררות טראומטית ועצבית בגוף, ודרך יישומם של כלים גופניים, המטפל מסייע למטופל
לבוא במגע עם החיה הפנימית שבתוכו – היודעת להשיב את האיזון הפיזיולוגי על כנו ולסמוך על תנועת החיים הטבעית שלו. (אנטומיה של טיפול/רולף בןשחר,עמ 90-91).
טיפול הטראומה הסומטי של בבט רוטשילד רואה בהגנות המטופל משאב שהצליח להכיל ולשאת חומרים טראומטיים, והמטפל לא ממהר לפרק הגנות אלו.
הטיפול מכוון לפתח אצל המטופל מודעות גוף ויכולת לווסת עוררות ולנצל משאבי גוף החיוניים להחלמה.
המטפל מסייע למטופל להחזיר שליטה על גופו וחייו על ידי הפחתת הסימפטומים הטראומטיים ובעזרת היכולת לזהות ולטפח מקומות בטוחים בתוכו ומחוץ לו.
הטיפול לא מצריך היזכרות, אולם הוא מציע כלים להתמודדות עם זיכרונות טראומטיים.

אמנם אנו יודעים שטראומה עלולה להתרחש בחיינו בכל עת

אך זו ההזדמנות ללמוד כי גם פיתרון והחלמה עשויים להופיע בעקבותיה.
יחד עם מערבולת הטראומה נוצרת גם מערבולת ההחלמה המאפשרת לאירוע הטראומטי להיטמע בזרם החיים.
מערבולת ההחלמה מתייחסת ליכולתנו המולדת להתמודד ולהחלים מאסון.
מחקרים מוכיחים כי המוח האנושי מסוגל להתחדש בכל רגע ולהשיב לגוף החי את איזונו.
המוח מסוגל ליצור קשרים עצביים חדשים, המושפעים ומעוצבים על ידי יחסים וחוויות בהם התנסינו לכל אורך טווחי חיינו. חשוב שנזכור
כי קיימות שיטות המסייעות לנו להפוך את מערבולת הטראומה, למערבולת ההחלמה ולהחזיר למערכת העצבים שלנו, לגופנו ולמוחנו את תחושת הבריאות והביטחון.
הפרדוקס הטמון בדימויים של מערבולת הטראומה וההחלמה המשולבות בזרם החיים, מלמד אותנו שחווית הטראומה היא בעת
ובעונה אחת גם בעלת כוח הרסני עצום וגם בעלת כוח המחזק אותנו ומעניק לנו הערכה מחודשת של חיינו.

בטיפול אני משתמשת במערבולת ההחלמה ובמשאבים (כל דבר שמחזק ונותן תחושה חיובית)  שמביאה המטופלת עצמה, כדי להפעיל
ולהעצים את מערבולת ההחלמה, וכדי להזכיר למערכת העצבים האוטונומית שלה שהיא בעלת יכולת מולדת של וויסות עצמי.
עצם המחשבה על משאב גורמת לתחושת שינוי גופנית ומפעילה את תהליך הוויסות העצמי וההרפיה.
זוהי עבודת מודעות המאפשרת למערכת העצבים שלנו לפרוק עודפי מתח, להרפות ולהשיב בהדרגה את תחושת הביטחון.
אנו בעלי יכולת מולדת לרפא את עצמינו והגוף- נפש שלנו יודע למה הוא זקוק כדי להחלים.

דברים שמטופלת כתבה לי על חוויית הגוף והמגע עבורה לאחר כשנה של טיפול אצלי :

"ראיתי בגופי אמצעי לנוע ממקום למקום בלבד, מנותקת ממנו, מנותקת מהתחושות והתהליכים המתרחשים בו.
הראש שלי נתפס בעיניי כאיבר היחיד ששולט ומתפקד, כמנצח על תזמורת הגוף שאינה נשמעת.
ככזה, הוא משתמש במנגנוני הגנה ושליטה והקשה על היכולת שלי להירפא בטיפול באמצעות שיחה בלבד.

הטיפול בפסיכותרפיה גופנית עוזר לי להתחבר לגוף שלי, לשחרר הגנות ולמצוא בתוכו את היכולת לריפוי.
למדתי לאט לאט להקשיב לתחושות הגוף במהלך השיחה ולזהות תבניות ומחסומים גופניים, דבר שעוזר לי להגיע מהר
יותר לתובנות ויש שיפור והקלה מידיים בהרגשה הכללית, הפיזית והנפשית כאחד.

הטיפול משלב בתוכו גם מגע. חששתי מכך מאוד, שכן מגע מכווץ את גופי, מגע מלחיץ, מגע גורם לי לקפוא, לא לנשום, לא להרגיש!

עם הזמן ולאחר שנוצרו יחסי אמון בתוך חדר הטיפולים, הכרתי מגע אחר מזה שהכרתי, מגע שהוא נעים, מגע שהוא בטוח, מגע שהוא נכון!
מגע משחרר ולא מכווץ, מגע מרגיע ולא מלחיץ, מגע ממלא באנרגיה ולא מקפיא, מגע פותח את הנשימה, מגע נכון גורם להרגיש ביטחון, קירבה וחיבור…

למגע יש הכוח לריפוי והחלמה

הבנתי את הכוח העצום שיש במגע הבריא, ואני פתוחה יותר לקראתו.
פעם חששתי מלגעת, חשבתי שהמגע שלי הוא מגע שלילי כפי שחוויתי בילדותי, לכן נמנעתי מלגעת.
היום אני מסוגלת ללטף לחברה את היד וההרגשה נעימה וגורמת לתחושת חיבור.
אני מסוגלת לקבל חיבוק בלי לקפוא או להרגיש בחוסר נוחות ואפילו אימצתי את השימוש במגע במסגרת עבודתי.
לא פוחדת יותר לגעת ולא פוחדת לקבל מגע, היום אני מחפשת אותו.

הגוף שלי זוכר הכל- בו מוצפנים חוויות וטראומות חיי, וגם אם יש בי הרגשה שגופי בגד בי בעבר כשלא קם ונלחם או ברח, הוא אותת לי כל הזמן.
לא ראיתי זאת כי התנתקתי.
עכשיו עם ההתחברות אליו אני נותנת לו הזדמנות נוספת, כי אני יודעת שיש ביכולתו לרפא".

אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת בשיטת החוויה הסומטית, מטפלת בקליניקה בתל אביב , מתנדבת במרכז סיוע.

סומטי חווה  SE

ניתן למצוא עוד סוגי טיפולים באתר של אורלי שטיינבך באתר :

מקורות:

ג'ינה רוס (2008)"מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה" הוצאת נורד

ג'נדלין י. (1978) "התמקדות" הוצאת מרקם.

ויניקוט ד.ו. (1971) "משחק ומציאות" הוצאת עם עובד

אסף רולף בן-שחר, א. (2010). "אנטומיה של טיפול" פרדס הוצאה לאור

 

לעוד כתבות באתר של זירת המומחים :