בלוגים

רבות ושונות הן הבטוחות מפקידים בידי הבנק לצורך קבלת אשראי.
אולם כלל אחד הינו אחיד לכל סוגי הבטוחות. הבנק חב ללקוח חובת אמון וחייב לפעול בקיום הסכמים עימו בתום לב. בנק המערים קשיים מיותרים על הלקוח, הן בשחרור בטוחות כאשר החוב כוסה, והן במימוש הבטוחות, מפר את חובותיו כלפי הלקוח.
בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בדבר אי הודעה על ביטול מסגרת האשראי.
הוא קבע כי הבנק שלח מכתבים רבים ובהם דרישה לפרעון החוב כולו, ובכך בוטלה מסגרת האשראי.
לגבי הנזק שנגרם עקב אי אישור מכירת הדירה לקונים שמצא כץ, נפסק כי:

"על הבנק מוטלת חובת הנאמנות כלפי לקוחותיו. הבנק ופקידיו אמורים לפעול בכל מה שקשור לכספי לקוחותיו המצויים בידיו כשהם מונחים על ידי שקול של טובת הלקוח. יחסי הבנקים והלקוח הינם יחסי תלות של הלקוח בבנק.
זאת ועוד, "הנאמנות הכפולה" העשויה להתעורר באיזון האינטרסים של טובת הלקוח מחד גיסא ושל רווחת הבנק מאידך גיסא, מצריכה מידה רבה של טוהר מידות, יושר והגינות. באשר לחובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת כמתבקש מסעיף 39 לחוק החוזים, נורמה זו חלה כעיקרון על ביחסים בין אדם וחברו ומקל וחומר יש ליישמה ביתר הקפדה ביחסי בנק לקוח, לאור אופייה המיוחד של מערכת יחסים זו.
במקרה הנדון הבנק לא פעל בהתאם לחובותיו אלו. כאשר סרב הבנק למכור דירתו של כץ, בדרישה, כי יסופקו לו בטחונות נוספים, היתה ברשותו משכנתא על דירתו של רפפורט, הנמצאת באותו בניין ובאותה קומה בה נמצאה דירתו של כץ. דירתו של כץ נמכרה בסכום העולה על 170,000 $, ויתרת החוב שהיתה נותרת בחשבון לאחר מימושה היתה 44,000$. כיצד אם כן יכול הבנק לטעון כי במצב כזה לא היו לו די בטחונות לכסוי החוב.
הבנק העקים קשיים מיותרים על כץ וניסה להרוויח מהסיטואציה בטחונות נוספים, ובכך הפר חובותיו כלפי לקוחו וגרם לו נזק.
לכן יש לערוך חישוב החוב בחשבון מחדש, ולחשבו על פי מכירת הדירה במועד שהוסכם עליו עם הקונים שהביא כץ, וכן ביטול חיוב החשבון בהוצאות הכונס באשר למכירה זו".

למשכנתאות, בדיקות חשבונות בנקים ושחזורם, מו"מ עם בנקים לגבי כל מיני הסדרים ועוד שלל נושאים נוספים.

מידע אודות המנכ"ל של חברת ניהול ובקרה פיננסי - יאן קליימן

מנכ"ל חברת ניהול ובקרה פיננסי הוא בעל השכלה רבה, כגון:
• קורסים בבנקאות עסקית ופרטית.
• לימודים בתחום מנהל עסקים – התמחות במימון והתמחות בחשבונאות.
• השתלמויות בפסק דין ובדיני בנקאות.

כמו כן, יאן קליימן הוא אדם בעל ניסיון רב במקצוע והחל משנת 1998 החל כבר לעסוק בתחום הכנת חוות דעת מקצועית ובדיקת בנקים. מעבר לכך צבר יאן קליימן ניסיון בבדיקה מסוג בדיקת ריביות, בדיקת עמלות וכן הכנות של חוות דעת מקצועיות. מעבר לכך, קליימן יאן מתמחה גם בעדויות עד, חקירות נגדיות ובתביעות.

סקר שוק.

רבים אינם מייחסים לכך חשיבות אך על מנת להצליח למצוא חברה איכותית חשוב מאוד לערוך סקר שוק. סקר השוק יאפשר לכם להכיר את החברות השונות שיש בשוק (כמו חברת ניהול ובקרה פיננסי) אשר מתמחות בכל הנוגע לניהול ובקרה פיננסית. ניתן לשאול חברים, מכרים ובני משפחה אודות חברה טובה וחשוב מכך – חברה מקצועית שתוכל לעזור לכם.

אז באילו תחומים חשוב שהחברה תתמחה? ובכן, חשוב שהחברה תתמחה, בין היתר, בנושאים הבאים: בדיקת חשבונות בבנקים וכמובן שגם שחזור חשבונות בנק, ייעוץ וליווי לקוחות בעת לקיחת משכנתאות, הופעות בבית משפט כשסעיף זה כולל בתוכו מו"מ מול הבנקים השונים בארץ והסדרים מולם, ייעוץ עסקי וייעוץ ופיננסי וכדומה.

בהעדר המלצות ניתן כיום להיכנס אל האינטרנט ולחפש אחר חברה מקצועית שמתמחה בייעוץ בכל הנוגע לניהול ובקרה שהינה פיננסית. ניתן להיכנס אל פורומים שונים ולחפש אחר המלצות או לחילופין הזהרות. כך תוכלו למצוא את החברה האיכותית והמקצועית ביותר שיש בתחום.

לעיתים הבנק מחזיק בידיו בטחונות קלים למימוש, למשל תוכניות חסכון של הלקוח באותו בנק, או פיקדונות אחרים. בדרך כלל בגין הלוואה שאינה משולמת במועדה או בגין חריגה ממסגרת האשראי, ישלם הלקוח ריבית גבוהה הרבה יותר מזו שיקבל בתוכנית חסכון או בפיקדונות השונים.

מכוח סעיף 53 לחוק החוזים וכן מכוח האמור בהסכם בין הבנק ללקוח, רשאי הבנק בד"כ בין שני החשבונות, במיוחד המדובר בשני חשבונות שוטפים. כאשר מדובר בשבירת תוכניות חסכון, הרי שבנוסף לאמור לעיל על הבנק למלא אחר תנאיו של נוהל בנק ישראל עוסק בקיזוז  כנגד תוכניות חיסכון.

אולם, האם הבנק צריך לעשות על דעתו חשבון זה עבור הלקוח ולבצע למעשה קיזוז מיוזמתו, ובעצם באופן זה להביא לכך שחובו של הלקוח יצטמצם ולא יטפח ויטפח?

ובהמשך:

"כאשר עומד חשבון דביטורי בחובה רבה הצוברת ריבית והצמדה בתנאי אינפלציה- מזה, וחסכונות שמטבעם צוברים רווחים קטנים בהרבה מזה, והלקוחות גילו דעתם שאת החוב יש לכסות מתוך החסכונות, השיקול של "טובת הלקוח" חייב את הבנק לעשות להקטנת הנזק ללקוחותיו, שהרי בכך לא נפגע האינטרס של הבנק עצמו. אדרבא, הוא היה גובה מיד את עיקר החוב והיה מתדיין על ההפרש, אם היה כזה, במקום להתדיין על מלוא סכום החוב, תוך גרימת נזק של ממש ללקוח.

כאשר "זה נהנה - וזה לא חסר" כי אז "כופין על מידת סדום"

בית המשפט קיבל את הקביעה העובדתית של בית המשפט קמא לפיה לא ניתנה ע"י המערערת הוראה למכור את המט"ח במועד מוקדם יותר לכן מתמצה הערעור בשאלה- האם היה צריך הבנק בשלב מוקדם ומיוזמתו הוא להמיר את פיקדונות המט"ח ולהזרים את תמורתם לחשבון העו"ש שהיה מצוי ביתרת חובה, על מנת להקטין את חיובי הריבית החריגה, וזאת מכוח חובת הנאמנות שהוא חב למערערת - לקוחותו.

זכותו של הבנק לעשות כך אינה מוטלת בספק, וזאת מכוח ההסכמים שנחתמו בין הבנק לבין המערערת. גדר הספקות הוא באשר לחובתו של הבנק לפעול כאמור.

וכך נפסק:

"הלכה היא כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות המחייבים את הבנק לפעול לטובת הלקוח. מנסיבות המקרה הנדון הבנק שלח למערעת מכתב בו התריע בפניה על מצב חשבונותיה, תוך שהוא מודיע לה כי יש אפשרות שיממש את ביטחונותיה לצורך כיסוי יתרת החוב בחשבון העו"ש.

בתשובה למכתב זנ מגיב בעלה של המערערת בזו הלשון:

"עלי להזכיר לבנק שכל כספי הביטחונות שלנו הם, ואינם נובעים מהלוואה שניתנה לנו ע"י הבנק או כל גורם אחר.

לאור האמור לעיל, נראה עצמנו זכאים ואת הבנק אחראי לכל הנזקי, הוצאות, פיצוי, הוצאות נלוות עקפיות, שיפוי בגין עובדות הרשומות במכתב זה או כתוצאה מנקיטת צעד ע"י הבנק".

בית המשפט קבע כי:

"על הבנק לפעול בסבירות ולמלא את זכויותיו וחובותיו החוזיים בתום לב ובדרך שלא תפגע בלקוח, ולמעשה, אף לא תפגע בבנק עצמו, בהגדלת חוב הלקוח לבנק, שאין לדעת בבירור האם ניתן יהיה לגבותו.

הרי לשם כך שיעבדה הנתבעת את ניירות הערך שבחשבונותיה וחשבונות נוספים, לזכות הבנק, תוך ידיעה, כי לבנק שקול דעת מלא לממש את הבטוחות, ניירות ערך הממושכנים.

הנתבעת, כלקוח בנק המצוי במצוקה, בגין יתרות חובה ההולכות וגדלות, יכול היה להניח, כי הבנק יממש את הביטחונות במועד הסביר והמתאים, בהתאם לכל הנסיבות העניין. ואם הנוהג בבנק הוא שלא למהר בפעולה חד צדדית של מימוש בטוחות, פן תשמע הטענה כי פעל בפזיזות, הרי מנגד, אין כל מקום למחדל חסר סבירות באיחור במימוש הזכויות, תוך גרימת נזק לא סביר ללקוח. הרי מאז מרץ 94 ועד יולי 95 עברה תקופה ארוכה בה נמנעת הנתבעת מכל פעילות בחשבון, ואף הסיכוי לשינוי ממשי במגמת שוק ההון, כבר אינו קיים. בכל מקרה, אין כל הסבר ענייני מדוע לא מומשו הבטוחות כבר במועד מוקדם יותר. הנתבעת לא פועלת בחשבון כבר חודשים רבים, גב' קייזר אינה מצליחה ליצור קשר עם מר משי, והעיסוק בחשבון עובר למחלקת הגביה.

זהו המועד, אך לא קודם לכן, בו מחדל התובע מלממש את הבטוחות הופך לחסר כל סבירות, אלא אם צודק בא כוח הנתבעת בטענתו כי הבנק אכן מעוניין בהגדלת החוב בחיובי הריביות, תוך התעלמות מהבטוחות שמימושן יקטין את ירת החוב, הנושא את ריבית החובה הגובהה האפשרית.

על התובע לפעול בתום לב בקיום חיובים חוזיים. עיקרון תום הלב מחייב את ביצוע החוזה- "בדרך עשיית הישר והטוב", ומתוך רצון לקיים את כוונתם של המצדדים לחוזה, לפי רוחו של החיוב, ולא רק לפי אותיותיו הטכניות והפורמליות, שבהן הוא נוסח.

בעניין פנחס כץ דובר במקרה בו התנהלו הליכים משפטיים רבים בין הבנק לבין הלקוח, בשל חוב שצבר הלקוח. הבנק החזיק בידו נכסים של החברה והמבקשים. הבנק לא תבע,לטענתו, את סכום החוב כולו, אלא מטעמים השמורים עימו, החליט לתבוע רק חלק ממנו.

במסגרת אחד ההליכים שהתנהלו בין הצדדים לא המציא הבנק, למרות הבקשות, את פרוט החוב ואת פרוט הנכסים שהוא מחזיק בידיו, מי מהם כבר מומש ובאיזה סכום. הבנק חזר ואמר את המשפט הכללי לפיו כל מה שגבה בינתיים הוא "טיפה בים", יחסית לחובם הגבוה של המבקשים. ביחס להתנהגות זו של הבנק קובע בית המשפט כי:

"כאשר שבים החייב ובא כוחו, פעם אחר פעם, ודורשים לדעת מהו ערך החוב, ומה ערך הנכסים אשר מימש הבנק. על הבנק להשיב בלא שיהוי, ועל תשובתו זו להיות כנה, מפורטת ובהירה.

קל וחומר, שאין הבנק יכול להתעלם באופן חוזר ונשנה מתחנוניו של החייב, ולצאת ידי חובתו בטענה לקונית שבדיעבד, כאילו יכול היה החייב להבין את כל הדרוש לו מדפי החשבון.

זאת, כאשר נסיבות המקרה מוכיחות כי הבנק לא טרח לעדכן כראוי אף את תדפיסי ההוצאה לפועל.

מן המפורסמות הוא, כי דפי חשבון אינם מכילים מידע מלא וממצה.

זאת, למצער, כשמדובר במערכת יחסים מורכבת וגדושת תמיהות וסכסוכים כבנסיבות המקרה דנן, כאשר אף תדפיסי ההוצאה לפועל לא עודכנו במועד, וסכומים גדולים אשר שולמו נותרו "בערפל" . ית על כך אין מדובר במכתב בודד אשר שלח החייב, אלא בסדרת מכתבים, אשר אף לא אחד מהם זכה להתייחסות ראויה והולמת. מכל האמור לעיל עולה, כי הבנק לא יכול היה להסתגר בשתיקה וחוסר התייחסות, כאילו אין עסקינן אלא בחוב זעיר הנושא ריבית נמוכה, ולא בחוב עתק תופח במהירות, היכול לבלוע את כל נכסי החייב ולפגוע פגיעה אנושה אף בנושיו האחרים.

מכל האמור לעיל יוצא, כי נסיבות המקרה, ובמיוחד סכום החוב, סוג הריבית ואי הבהיות ששררה לגבי סכומים גדולים ומשמעותיים אשר שולמו על חשבון החוב, הטילה על הבנק חובת הזהירות והגינות מוגברות, אשר חייבוהו לשתף פעולה בלא שיהוי, בלב שלם ושקיפות מירבית עם החייבים בכל האמור בנסיונם לאמוד את חובם ולפרוע אותו. בנסיבות המקרה, לא עמד הבנק בחובה זאת".

בעניין וילה ניר פסק בית המשפט, כי בנק המחזיק ביטחונות בשיעור העולה  בהרבה על גובה החוב, ומסרב לשחרר חלק מהביטחונות ללא הצדקה, הרי שהוא פועל בחוסר תום לב וסירובו לשחרר הביטחונות מהווה פגיעה "מעל הנדרש" בזכות הקניין של הלקוח.

להלן עובדות המקרה:

התובעת חברת וילה ניר ניהלה חשבון בבנק הנתבע. היא תובתע פיצוי, שכן לטענתה הבנקסרב לשחרר נכס מהביטחונות שמסרה לו, למרות שהבנק החזיק בידיו בטוחות העולות בהרבה על שווי חובותיה. הבנק הבהיר כי אכן בתקופה מסוימת היו בידיו ביטחונות ביתר, אלא שאם היה משחרר את הנכס המבוקש, הרי שהיה מוצא עצמו במצב בו חלק מהחוב לא היה מגובה בביטחונות מספקים, שכן הביטחונות העיקריים היו שני נכסי מקרקעין, ששחרור של אחד מהם התבקש. הבנק הציע כי התובעת תעמיד בטוחה נוספת ששווייה 50,000 $ ואז ישחרר את נכס המקרקעין המבוקש.

אולם התובעת סירבה.

בית המשפט פסק, כי אכן בתקופה הנדונה היו בידי הבנק ביטחונות ביתר, אולם אם הבנק היה משחרר את הנכס המבוקש, המצב היה מתהפך. הבנק הציע הצעה הגיונית לתובעת לשחרר הנכס תמורת המצאת בטוחה נוספת בשווי נמוך הרבה יותר, אך התובעת סירבה. בנוסף, אין להתערב בשיקול דעתו של הבנק, שכן הבנק ראה כי בחשבון לא היתה כמעט פעילות עסקית, וכן התובעת לא עמדה בהתחייבותיה למכור את אחד הנכסים המשועבדים ולהעביר התמורה לבנק.

לו היה מדובר בפער גדול מאוד בין החוב והביטחונות ואם ניתן היה בקלות יחסית ליחד בטחון שיכסה בדויק את החוב, ייתכן והיה נקבע שהבנק פעל שלא בתום לב בסירובו לשחרר חלק מן הביטחונות, וכן, כי הסירוב לשחרר ביטחונות כאמור מהווה פגיעה "מעל הנדרש" בזכות הקניין של התובעת, אך בנסיבות מקרה זה, כאשר הפער לא היה כה גדול וקשה היה ליחד בטחון שיכסה בדויק את סכום החוב - המצב שונה ואין מקום לקביעה שהבנק נהג שלא כהלכה.

האם הבנק רשאי לדרוש מלקוח בטוחות נוספים בגין העמדת אותו האשראי, למרות שבעבר חישב בצורה שונה את שווי הבטוחות?

בית המשפט דן בשאלה זו בעניין קולורמה. בית המשפט קבע, כי לעניין הערכת שווי הביטחונות שמפקידים הלקוחות בידי הבנק להבטחת האשראי אותו הם מקבלים, הרי שהדבר תלוי בשיקול דעת של מנהל הבנק אשר יכול להשתנות מעת לעת לפי תנאי השוק ולפי שיקולים עסקיים נוספים המסורים כולם לבנק עצמו. ייתכן אמנם שהבנק יכבול את שיקול דעתו מראש בהסכם מחייב עם לקוח, אך במקרה כזה יש להציג הסכם כאמור בפני בית המשפט.

יש להבהיר כי במקרה זה טענה קולורמה כי הבנק הפר את ההסכם עמה בכך שבשלב כלשהוא דרש ממנה ביטחונות נוסים והחל להכיר בשקים דוחיים מעל 120 יום לפי מקדם בטחון של 40 אחוז בלבד, למרות שקודם לכן הכיר באותם שיקים לפי מקדם בטחון של 80 אחוז. כתוצאה מכך הבנק באופן חד צדדי החל להפחית את מסגרות האשראי שהוקצו לה.

נקבע כי:

"....הבנק לא היה חייב לקבל שיקים דוחיים לזמן ארוך באותו מקדם בטחון ראשוני ואין כל בסיס לטענה, כי הבנק היה חייב כביכול להמשיך ולקבל ביטחונות לפי אותו מקדם שקיבל אותם בעבר. בעניין זה, לבנק שיקול דעת רחב לפעול כדי להגן על כספו ובדרך עקיפה זו, ולהגן על ציבור לקוחות הבנק.

זכותו של הבנק לדאוג לייצג אותו ולהזהר מסיכונים מופרזים. אותו בטחון עצמו במקרה הזה שיק דחוי מעל 120 יום יכול להתכבד כביטחון לפי 80% משוויו או 40% משוויו או כל אחוז אחר והדבר תלוי בשיקול דעת של מנהל הבנק אשר יכול להשתנות מעת לעת לפי תנאי השוק ולפי שיקולים עסקיים נוספים המסורים כולם לבנק עצמו.

ייתכן אמנם, שהבנק יכבול את שיקול דעתו מראש בהסכם מחייב עם הלקוח, אך לא הוצג בפני המסמך נספח לבקשת הרשות להתגונן ונטען, שהוא מהווה הסכם בדבר מסגרות אשראי, אך לאחר שעיינתי בו בכובד ראש אני קובע כי אין המסמך מהווה הסכם אלא הודעה בלבד.

מסקנה זו מבוססת על ההתרשמות מהמסמך הפותח במילים "הרינו להודיעכם...." ואין בו בתכנו הקצר כל תנאים אלא יש בו קביעה בשורה אחת של סכום מסגרות האשראי.

אין מי שטוען כי הבנק חייב לשמור מסגרות אלה לעולם ועד, גם אם בדעתו הבטחונות שבידו אינם מספיקים לכך".