בלוגים

בגן של עידן שלי פתחו שנה,
והנה חג ראשון-ראש השנה.
שתהיה לנו שנה מלאה במתיקות,
שנרקוד ונשתולל בשובבות.
שנאכל, נשבע ויהיה לנו טעים,
כי בגן של עידן עושים כיף חיים.
שנבכה כמה שפחות, אפילו שהנפילות הן לפעמים כואבות.
שנשחק במשחקים עד עייפות, ואחר כך נחטוף שנ"צ ככה בזריזות.
שנצחק עד השמיים, ונמחא הרבה כפיים.
נשגע את המטפלות, ונעשה המון שטויות.
ובסוף היום בדיוק כשהולכים, רצים להורים עם הרבה חיוכים.
וכשהיום כבר נגמר, בסופו של דבר,
נבטיח לכולם שנחזור גם מחר!

ולילדיי ביה"ס שביניהם נימנים ספיר אריאל המקסימים שלי

נאחל שנה טובה ולא רגילה,
הצלחה ובריאות בתחילה,
שנגשים כל משאלה,
שנהיה תמיד שמחים,
שלהיכן שנביט- נראה חיוכים.

שנדע לחיות בשלום עם עצמנו,
שתהיה שנה שבה נאמין ביכולותינו,
שנה שלא יורגש בה שום חוסר
ושתהיה טבולה בהמון אהבה ואושר.
שתהא שנה מוצלחת מקודמתה (אפילו רק קצת!)
ושלא נדע עוד מלחמה, פיגוע או משט.

שנזכה שהחייל שלנו, גלעד שליט, ישוב במהרה,
ויגיע לחיק עם ישראל ומשפחתו המסורה.

בהמון אהבה,

אמא רחלי.ג.

שלום לכולם!

אני רוצה קודם כל לברך את כל ילדים, תלמידים, הפשושים הקטנים ..........כל הילדים, מקטן ועד גדול! המון בהצלחה בשנה החדשה.

אז ככה, הפשושית שלי הגדולה בת 8 עלתה לכיתה ג', בכיף הגיעה לביה"ס בבעסה חזרה עם מלא שיעורים

הפשוש השני שלי בן 6 עלה לכיתה א', מסתובב בביה"ס כאילו ביה"ס שייך לאבא שלו............ח.ח.ח.ח

לא ניראה לי שהוא עוד מעכל שהוא בכיתה א', ביום השני ללימודים הוא הגיע עם שיעורי בית (לכתוב 2 שורות במחברת את האות א'), ניכנסתי איתו לויכוח

הוא לא רוצה לכתוב את האות א'.....החליט ששיעורים זה משעמם, כאילו דה........................דה  רק התחלת את השנה, אתה עוד לא יודע מה מצפה לך

יש לו אחות גדולה, פשושית מורדת שמטווה לו את הדרך ומסבירה לו ששיעורים זה לא כיף.

מה דעתכם? כיצד אהפוך את השיעורים לחויה עבור שניהם (הגדולה מאוד מבינה ומאוד פיקחית), לצערי הגדולה גוררת כבר את אחיה לאי עשיית שיעורים, הכל משעמם וכו'.

אשמח לתובנות

רחלי

שלום הורים יקרים!

קפצתי לביקור קטן, ואני רוצה לספר על ל"ג בעומר.

הפשוש שלי האמצעי חגג עם ילדי הגן את מסיבת ל"ג בעומר, הוועד דאג להביא מפעיל שהפעיל את הילדים במעגל מתופפים

היה מקסים ויפה. האמת שאני שואלת את עצמי, מי היה צריך מפעיל שהיינו ילדים? אני זוכרת כשהייתי תלמידה בביה"ס יסודי, כל הילדים בשכונה היו מתאספים בשעות הצהרים ואחה"צ, הולכים ברחובות ואוספים קרשים למדורה הגדולה שתוכננה בקפידה מראש. היינו חבורות מלוכדות ועבדנו במרץ רב לימצוא קרשים.

בערב היינו מביאים תפוחי אדמה, עוטפים בנייר כסף וזורקים למדורה הבוערת, היינו שרים שירים של ל"ג בעומר ומשחקים משחקי חברה שהומצאו במקום.

הכי כיף כמובן  להתסכל על המדורה, להמשיך ליזורק לתוכה קרשים וניירות, ולדאוג שהמדורה לא תידאך, ובסוף להוציא את תפוחי האדמה מהמדורה, להשחיר את הידיים וליטרוף את תפוחי האדמה עם מלח.

כיום המדורות הפכו להיות ממש אירוע, חייבים מפעילים בשביל להעסיק את הילדים........................לאן הגענו?

אשמח שתשתפו אותנו בזיכרונות העבר של ל"ג בעומר

שלום חברים וחברות יקרים!

יצאתי לחופשת לידה, ילדתי בניתוח קיסרי דחוף תינוק מקסים וקטן בעקבות בדיקות שלא יצאו תקינות והיה צורך להוציא את העובר

בשבוע 34. הרך הקטן נולד במשקל של קילו וחצי, קטן קטן, לא דומה לכלום, אפרוח קטן שרק נולד והוא בגודל של רבע עוף

עברתי אישפוז לא פשוט, אבל היה שווה כל כאב (חבל שזה לא נחסך ממני), כיום אחרי 12 ימי אישפוז שוחררתי מבית החולים ואני מגיעה מידי יום לשאוב חלב אם ולהיות אם הפשוש הקטן כמה שיותר, להתחלק בין הבית ובית החולים. הילדים הגדולים רוצים אמא בבית והפשוש הקטן בבי"ח זקוק לאמא וליד מלטפת ומחבקת.

אני רוצה לומר לכם, האחיות בפגיות עושות עבודת קודש, עבודה של מלאכיות, הם דואגות לפגים, מלטפות ומרגיעות, נותנות לתינוקות את התזונה שהם צריכים ואת התרופות. עבודה שוחקת וקשה וכל זאת הן עושות מול הורים דואגים, הורים חסרי ניסיון שעומדים חסרי אונים כשהתינוק בוכה או לא חש בטוב, הורים שמצפים לתגובות טובות וחדשות טובות לגבי התינוק/ת שלהם הן מהרופא והן מהאחיות.

האחיות משתדלות לינהוג ברגישות יתר מול ההורים, ולשמחתי הילד שלי נימצא עם צוות טוב, עם רופאים טובים שדואגים ומטפלים ומעדכנים בכל טיפול.

מסתבר שיש עולם אחר בבי"ח, עולם שלא הכרתי עד הגעתי לשם. ילדיי נולדו גדולים ובריאים והיו בתינוקייה ויצאו בזמן מבי"ח, ואילו כאן המצב שונה לחלוטין. הורים שנימצאים בבי"ח יום ולילה ודואגים לשלום תינוקם. גם אני נכנסתי לעולם הזה, למדתי להכיר אימהות מדהימות עם המון מוטיבציה, אימהות שמעודדות אחת את השנייה ותומכות.

כולי תיקווה שהפשוש הקטן ישתחרר מהר ויגיע הביתה, למשפחה, לאחיו שמצפים לו בקוצר רוח.

בעברי הרחוק ניתקלתי באדם שהקים את עמותת לה"ב, עמותה שפועלת למען הפגים בארץ, אם זה תרומות, אם זה ציוד רפואי ואפשר לפנות לעמותה בכל היזדמנות, בכל שאלה!

http://www.pagim.net/

מאחלת לכולם חג פסח שמח וכשר!

רחלי

הורים יקרים שלום!

לא מעט אני קוראת בכל מיני מקומות/כתבות/תוכניות טלויזיה שמעלות את הנושא לגבי גמילה מחיתולים

איזה גיל? מתי אפשר להתחיל? מתי ליגמול פעוט מחיתולים וכו?

אני רוצה להעלות כמה אפשרויות דווקא לגמילה מקקי, זה נושא לא קל ודי בעייתי, אשמח מאוד שהורים יעלו גם כן אפשרויות ופיתרונות שיכולו לעזור להורים אחרים בגמילה מחיתולים.

אז ככה:

ראשית כל,  יש צורך בהמון סבלנות ורגישות ובעיקר הקשבה לפעוט. 

ישנה אפשרות בגמילה ע"י "קקי פרס", אצלינו זה עבד, לבן שלי גם היתה חרדת אסלה והוא לא היה מעוניין לעשות קקי באסלה (עם פיפי לא היתה בעיה). כשהתחלנו בפרסים ובחיזוקים חיוביים אז המצב התחיל להשתפר. הוא היה הולך לבד (היה צועק "אני לבד"), עושה בשירותים ואז היה קורא לנו שניראה את ה"יצירה", וכמובן לנו בארון היו כבר מלא פרסים, והוא היה מקבל פרס ושמח, וככה הוא ניגמל, אה..................גם מחיאות כפיים.

אופציה שנייה, לתת לו/ה לעשות קקי בחיתול ואז יחד איתו/ה לפתוח את החיתול להראות לו/ה שאתם זורקים את הקקי לאסלה ולתת לו/ה להוריד את המים באסלה.

אופציה שלישית - מושיבים אותם על האסלה, כשהחיתול עליהם, בזמן עשיית הקקי.

אופציה נוספת ששמעתי מחברה, שאפשר לגזור חור בחיתול ומלבישים חיתול כשהחור כלפי מטה, כך שתהיהלהם תחושת ביטחון של חיתול, אבל בעצם הם עושים בשירותים (פחות אהבתי את ההמלצה הזאת).

מושיבים בלי חיתול בכלל, ומסבירים לחמוד/ה שהם ילדים גדולים ובוגרים (אם מדובר כמובן בגילאי 3 ומעלה), ופשוט להתעקש לא לשים להם חיתול לפני עשיית קקי.

צריך לשים לב לתחושת הילדים ותגובותיהם, להבין אותם ובאמת להיות סובלניים.

הבן שלי לעתים היה נעלם לי לשירותים ומשחק שם עם נייר הטואלט, לא הייתי עושה עניין, הייתי מבקשת מימנו לגלגל את נייר הטואלט - נותן הרגשת התיידדות עם השירותים

עם הבת הגדולה, הייתי יושבת איתה בשירותים מולה, מחזיקה לה ידיים, מתאמצות ביחד והיינו מקשקשות עד שהיא היתה משחררת, שוב...............הרבה סבלנות.

רחלי